פורום סטודנטים לכלכלה חיפה

מטרת ההרצאה: בשונה מאריאל רובינשטיין - מייחסת חשיבות ללימודי הכלכלה, רוצה לראות את לימודי הכלכלה כאתגר אינטלקטואלי המעצב מחשבה. מודל השוק החופשי יפהפה מבחינה אינטלקטואלית. זה קסמו ולכן קיים קושי לשכנע שהוא בעייתי כל כך.  לקח הרבה שנים של לימוד כדי להבין שיש כאן איזו שטיפת מוח עם הטייה קיצונית. חייבים להבין שזה בסיס מחשבתי וכך להשאיר אותו ולצאת לחיים האמיתיים. בחיים האמיתיים צריך לתת מענה להרבה בעיות וכשלים שכן השוק החופשי לא מתקיים בשום מקום. להסתכל כמסגרת לוגיסטית בסיסית. תרגיל אינטלקטואלי בלבד. לצורך כך, חייבים להבין את המודל לעומק. אם לא מבינים את המודל לעומק, לא יכולים להבין את החריגות! אם כל מעצבי המדיניות היו מבינים את החריגות, המדיניות היתה נראית אחרת.

הנחות היסוד:

• 1. הצרכן קטן במובן זה שהוא רואה את עצמו כמי שאינו מסוגל להשפיע על המחיר.
• 2. היצרן הוא “קטן” (באותו מובן).
• 3. אין התערבות ממשלה
• 4. אין התאגדויות, לא של יצרנים ולא של צרכנים
• 5. יש אינפורמציה מלאה
• 6. יש ניידות מלאה של גורמי הייצור

הנחות היסוד הונחו בתקופת אדם סמית’ (המאה ה-18 )- זו התאפיינה במוצרים הומוגניים, כח אדם הומוגני. תוצר הומוגני (יחסית). הסיפור של המאה ה-20 ואילך - הרבה מוצרים שונים, הרבה כח אדם שונה, כל הנושא הופך למאוד מאוד קשה. ברגע שמנסים להכניס הבחנות כאלה למודלים, המורכבות גדלה והקושי רב.

מעבר על ההנחות:

• 1. הצרכן קטן - דווקא הנחה זו מתקיימת פחות או יותר. כמובן שאם כל הצרכנים יעשו מהלך, תהיה לכך השפעה, אבל הצרכנים לא פועלים כך.
• 2. היצרן קטן - בעיה קשה. צריך הרבה מאוד יצרנים שמייצרים מוצר הומוגני ומתחרים אחד בשני. היום התאגידים גדלים ובולעים, והדבר מקטין את התחרותיות. בכל השווקים פחות ופחות שחקנים. אצלנו - כמעט בשום ענף אין מספיק שחקנים. שוק התקשורת - 4-5 חברות סלולרי. בטוח לא תחרות משוכללת. יש סוג של תחרות. עצם היכולת לקבל הנחה אומר שאין תחרות משוכללת. קשה למצוא שווקים עם תחרות משוכללת. אם זה לא תחרות משוכללת, אז כל הדברים שאנחנו מוכיחים על תחרות משוכללת, לא מתקיימים. בעיקרם יעילות ייצור והקצאת משאבים - מקסימיזציה של רווחים ויעילות. אם לא מגיעים לתוצאות האופטימליות, אולי אפשר לקבל תוצאות לא אופטימליות גם בדרכים אחרות. מותר לשאול שאלה. תוצאות סוג ב’ אפשר לקבל גם בדרכים אחרות. כלכלה כמעט אף פעם לא עוסקת בפתרון הכי טוב. תמיד “במסגרת המגבלות, מה הכי טוב?” השיח הציבורי מציג את הדברים כאילו פועלים שווקים בתנאי תחרות משוכללת ומגיעים ליעילות מקסימלית.
• 3. התערבות ממשלה - במודל המקורי לא מדובר על התערבות ממשלה. כאן התאוריה מתפצלת להמון כיוונים. אף כלכלן לא יגיד היום שהממשלה לא צריכה להתערב. השאלה היא כמה? איזה התערבות? מה מטרתה? מתי היא הכרחית? למעשה, ההצדקות המרכזיות להתערבות הממשלה, נובעות מכך שיש הרבה מאוד כשלי שוק. אולי “הביקורת” על הוראת כלכלה היא שלא מדברים מספיק על כשלי שוק. אחרי שמלמדים את הנחות הייסוד צריך להעמיק ולהסביר את כשלי השוק ומתוכם את התערבות הממשלה. התיאוריה הכלכלית אינה חלוקה על הנושא. צורך הממשלה להתערב. היום בארה”ב מתערבים בצורה גסה. בלי שום בעיה, מסבסדים את אלה, עוזרים לאלה, השוק לא עושה. “אם השוק מתפקד, איך אתם מרשים לעצמכם להתערב?” זה הפרק שהכי חסר לנערי האוצר. הנושא לא מקבל דגש כי הכוחות המרכזיים שמשתלטים על הכלכלה (תאגידים) לא מעונינים בכך. אפילו אם הייתה תחרות משוכללת - חינוך, בריאות, ביטחון, תשתיות, השוק לא יספק, או שהוא יספק זאת בדרך שאינה מקובלת חברתית (למשל, חינוך נפרד לעשירים ולעניים). אין ויכוח בתיאוריה על מוצרים ציבוריים. במציאות, אצלנו מקטינים את המשאבים הציבוריים יותר ויותר. הקטנה של המיסים והקטנת תקציב הממשלה. אלה נובעים מגישת “כלכלת ההיצע” שממשיכה לשרוד למרות ששום נתון לא מוכיח את צדקתה. - נחזק את החזקים, נחזק את קטר הצמיחה, ואז הצמיחה תתפזר, יווצרו מקומות עבודה, העושר יחלחל דרך חיזוק החזקים. לכן יש לסייע ליצרנים, ליזמים. בפועל הצמיחה לא מחלחלת, אי השיוויון רק גדל. המודל לא עובד אבל ממשיכים לדבר עליו. וכאמור במקביל לעידוד ההיצע, מורידים מיסים, מקצצים תקציב. זה גורם לפגיעה ברמת ההון האנושי. פוגעים בבריאות, בחינוך - בתמורה נותנים לאנשים עוד כמה שקלים לבזבז בקניון. תפיסה שמשרתת את מי שמרוויח ממנה ולא את כל החברה. המסקנות מכשלי השוק הן שמה שהשווקים לא מסוגלים לעשות, הממשלה צריכה לעשות. עוד דוגמא - יש הרבה הוכחות שהשווקים תמיד משקיעים פחות ממה שהמדינה צריכה. (צריכים להראות רווחים כל רבעון, חושבים לטווח קצר). במרווח בין צרכי המשק ורצון המגזר העסקי חייבת הממשלה להשתתף ולקחת חלק בסיכון כדי להבטיח השקעה שתבטיח צמיחה בת קיימא. כל הנושא מוצנע כדי לתת תחושה שהשווקים עובדים נהדר. בימים אלה, הממשלות נחלשות והתאגידים מתחזקים. הם לא רוצים שנדע שהשווקים לא מתפקדים. כשל השוק המרכזי - מוצרים ציבוריים. - 1. מוצר ציבורי טהור. 2. Quasi public good (כאילו ציבורי, כמו בריאות שניתן לגבות עליו כסף). הדוגמא הראשונה למוצר ציבורי בכתובים היא המגדלור שהקימו מספר כפרים באנגליה ואז הבינו שלא יכולים למנוע מכל הציבור להנות ממנו. מוצר ציבורי טהור - עלות שולית אפס למשתמש נוסף. שום כביש חופשי לתנועה לא יוקם על ידי מערכת עסקית. כל מוצר ציבורי שלא ניתן לגבות עליו כסף, לא ייוצר על ידי השוק. המעניינים הם הסוג השני - מוצר ציבורי טהור למחצה: ניתן לחלוקה. אפשר להגיד כמה כל אחד צורך (חינוך, בריאות). אלו יסופקו על ידי השווקים אבל - חינוך טוב לעשירים, חינוך רע לעניים. בריאות טובה לעשירים, בריאות רעה לעניים. השוק כן נותן תשובה, האם טובה? לגבי חינוך - ברגע שהמדינה לא מספקת חינוך ברמה טובה, רמת ההון האנושי יורדת, הצמיחה נפגעת. מעבר לשאלת הצדק החברתי. מדינת ישראל בתהליך מתקדם של חיסול המדע. אלפי מדענים תורמים את כישוריהם למדינות אחרות. רמת החינוך מהנמוכות בעולם המערבי. (מתחרים רק בארצות הברית). התמוטטות זו נובעת מתוך אידיאולוגיה שהשוק החופשי יביא לפתרונות הטובים ביותר. האוכלוסיה החזקה לא מחוברת באמת לארץ. הילדים בחו”ל, הכסף בחו”ל. הם כבר לא כאן. מי שנפגע הוא ה-70%-80%. עוד כשלי שוק - השפעות חיצוניות. נושא נוסף שלא נגיע אליו - ייצוב המשק.
• 4. התאגדויות - העולם מלא תאגידים ששולטים על ממשלות. הממשל איננו מושל. התאגידים קובעים, משפיעים כלכלית, ולא נגענו בניצול של עובדים ומשאבי טבע. מבחינת התחרות המשוכללת בלבד - העולם יותר ויותר ריכוזי. לפעמים מתכתשים ביניהם אבל בין זה לבין תחרות משוכללת, אין שום דבר. בעבר, כל ההחלטות התקבלו בשיתוף בין העובדים, מעבידים, ממשלה. מעין אמנה חברתית.
• 5. יש אינפורמציה מלאה - ההנחה הזו במודל הופכת אותו לממש ממש בעייתי. ההנחה אומרת שליצרנים ולצרכנים יש אינפורמציה מלאה על הכל - מחירים, מכירה, מתחרים, איכות. בעולם של מדע ומוצרים מורכבים, ההנחה הזו לא מתקבלת על הדעת. ברגע שהצרכן לא יודע בדיוק מה איכות המוצר שקנה, התנאים לתחרות משוכללת לא מתקיימים. מצד שני, אפילו אני לא רוצה שהממשלה תמכור לי מוצרי חשמל ואלקטרוניקה. מגבלות המידע הופכות את העניין לבלתי אפשרי. לבעיה זו יש שני פתרונות (אולי תלמדו חלק בשיעורים על אינפורמציה א-סימטרית). שתי דרכים להתמודד עם כשל אינפורמציה - 1. הממשלה תספק את המוצרים. 2. רגולציה. כל השווקים מלאים במוצרים שלא יכולה להתקיים בהם תחרות משוכללת כי אנחנו לא מבינים עליהם כלום! איפה היעילות בהקצאה כשאתה לא יודע מה אתה קונה? מה הפיתרון? תו תקן. על פניו, הפתרון הטוב הוא תו תקן אמין. (בתקווה שלא יופרט גם מכון התקנים). מכון תקנים ממשלתי ציבורי עם בקרה מספיקה שעומד בלחצי החברות יכול להיות טוב. אתה לא יודע והשוק לא יכול לתפקד אבל הממשלה מספקת לך את האפשרות לקנות במקום עם תו תקן. אם מוצר הוא יקר ממוצר שני, ויש לו תו תקן, יש פה פתרון. אבל אם מפריטים מכון תקנים, אין לזה שום ערך. יש קבוצה שלמה של מוצרים בלי תו תקן ושקשה לעשות עליהם תו תקן. שם השווקים יכולים לפגוע מאוד בצרכנים בגלל היעדר תו התקן. מתכוונת כמובן שוב לבריאות ולחינוך. בריאות יותר פשוט להסביר - הולכים לרופא. א-סימטריה בולטת באינפורמציה. אם הרופא מייצג מערכת פרטית ומרוויח מטיפולים לא טובים, זה יוצר נזק אדיר. גם מטיפולי יתר וגם מטיפולי חסר. בארה”ב מוציאים המון כסף על רפואה ומקבלים בריאות גרועה מאוד! מחקרים מראים שמבזבזים 1% מהתוצר על טיפולים רפואיים מיותרים שלא היו צריכים להתקיים ו-1% מהתוצר בגלל שטיפולים זולים ופשוטים לא ניתנו למי שהיה צריך אותם בזמן. גם אצל קלינטון וגם אצל אובמה מופיע חזק במצע. ביטוחים פרטיים לא מחליפים השקעה לאומית בבריאות. אפילו אם יש מערכת פרטית. לא ישקיעו בתשתית יקרה. לכן הבריאות היא מוצר קלאסי להתערבות ממשלה. היום במערכת הציבורית קונסים רופאים שרושמים תרופות רבות מדי או טובות מדי לכן כבר עכשיו מי שיש לו ידע וכוח מקבל טיפול טוב. אותו הדבר בחינוך, ההורים לא יודעים מה הילדים שלהם צריכים לקבל. השווקים לא יאפשרו לצרכנים לקבל מוצר טוב בגלל פערי האינפורמציה. תחומים אלה מומלצים בתיאוריה הכלכלית לאספקה על ידי הממשלה.
• 6. לא הספקנו להכנס לנושא.

לסיכום ניתן להגיד שהתנאים לתחרות משוכללת כמעט שאינם קיימים ולפיכך יש לחתור לפתרונות שיפתרו ולו חלקית כשלי שוק מהותיים. מכאן אנו חוזרים לשאלת הפתיחה - אם אין פיתרון “הטוב ביותר”, מה אנחנו מבקשים מפיתרון?

 ד”ר מארק היא כלכלנית ומומחית לכלכלת חינוך באוניברסיטת ת”א.

סיכם: יובל.